הסיקור התקשורתי של מה שהפך כעת למשבר חמור בגבול עזה-סיני שב ומזכיר עד כמה דרמטיים הם מראות של ייאוש אנושי. למעלה מ- 200,000 עזתים ממשיכים במנוסתם מהעיר המוכה כלכלית תחת שלטון החמאס, בחיפושם אחר מזון ואולי אף חיים טובים יותר במצרים. לכאורה, התמונות הקשות ששידר ערוץ "אלג'זירה", בהן נראים שוטרים מצריים מכים נשים פלסטיניות המנסות לנוע פנימה לעבר שטח מצרים, אינן בלתי רגילות. עם זאת, העובדה שזהו "אלג'זירה" שמצלם מקרוב תמונות כאלו היא יוצאת דופן ומחייבת מבט נוסף על מה שקורה בשטח.
מדוע "אלג'זירה", ערוץ בבעלות קטארית, מתווה קו סיקור כה שלילי ואגרסיבי כלפי התגובה המצרית למשבר הנוכחי? ומנגד, מה הסיבה לכך שהערוץ מגלה נדיבות רבה ומעניק זמן שידור משמעותי לח'אלד משעל, השליט והאדריכל הראשי של מבנה הכוח החמאסי ומי שקיבל את ההחלטה על פיצוץ 12 חורים גדולים בגדר המפרידה את רפיח העזתית מרפיח המצרית בסיני? על פי דיווחיהם של כתבת "הארץ", עמירה הס, וכתב ה"לונדון טיימס", ג'יימס היידר, החמאס קיבל את ההחלטה לפוצץ את מרבית הגדר, המשתרכת לאורך 12 ק"מ, כבר לפני חודשים. לפיכך, לא מדובר כאן בתגובה פתאומית לאמברגו הישראלי, אלא בהחלטה אסטרטגית של החמאס שנועדה ליצור משבר מיידי עם מצרים.
מכאן עולה השאלה: מדוע נעץ החמאס את טפריו במצרים דווקא עכשיו? חמאס נשלט כיום ברובו על ידי משעל, בן בריתה של איראן היושב בדמשק, ועל ידי פעיליו בתוך רצועת עזה - אחמד ג'עברי, ראש הזרוע הצבאית של החמאס, מחמוד אלזהאר וסעיד סיאם. ידוע היטב כי מאז שלהי 2005, משעל מקבל את מרבית הוראותיו מאיראן וממלא את כיסיו ואת כיסי החמאס בכסף שהוא מקבל באדיבותו של הנשיא האיראני, מחמוד אחמדי נג'אד. כך גם במקרה שלפנינו: ברקע הסבוטאז' שביצע החמאס בגבול עזה-סיני, אשר עורר את הקהילייה הבינלאומית כולה ומאיים לערער על יציבות שלטונו של נשיא מצרים, חוסני מבארכ, ניצבים שוב האינטרסים האסטרטגיים של איראן.
אירועי 36 השעות האחרונות הם דוגמא קלאסית נוספת לאסטרטגיה של איראן נגד הממסד הערבי-סוני. מאז 2005, ניתן לתאר בצורה הטובה ביותר את האסטרטגיה האזורית של איראן כשילוב בו-זמני של חתרנות ודיפלומטיה. כך, למשל, לפני יומיים, אחמדי נג'אד טלפן למבארכ בפעם הראשונה מאז המהפכה האסלאמית ב- 1979. שני המנהיגים דנו במצור שהטילה ישראל על עזה וב"משבר" ההומניטארי שם. בנוסף, ראש תכנית הגרעין האיראנית, עלי לארג'אני, ביקר בקהיר בסוף דצמבר, לראשונה מזה 30 שנה, על מנת לחמם את היחסים בין שתי המדינות. במקביל, בטהרן ניצבת עד היום שדרה מרכזית הקרויה על שם ח'אלד אל-אסלאמבולי, מי שהתנקש בחייו של קודמו בתפקיד של מבארכ, אנואר סאדאת. מצרים, מצדה, העניקה ב- 1979 מקלט מדיני למנהיג איראן לשעבר, השאח מוחמד רזה פחלאווי, אשר הודח במסגרת אותה מהפכה שדוחפת בימים אלו את איראן של אחמדי נג'אד לעבר שליטה אזורית.
מטרתה של טהרן בהושטת יד לקהיר היא לערער על יציבותה של מצרים ובה-בעת לפלרטט עמה ולהכניסה למעגל הקרוב לאיראן. מבארכ, מבחינתו, מעוניין בפלרטוט, על אף שזה עלול להכאיב, כפי שמעידים האירועים האחרונים עם החמאס, בא כוחה של איראן.
למעשה, מבארכ מבחין בחולשתן של ישראל וארה"ב ומבין שעליו לבחור בינן לבין איראן. סעודיה, קטאר ומדינות המפרץ, אשר הזמינו במהלך השבועות האחרונים את אחמדי נג'אד לפסגת שיתוף הפעולה במפרץ ולטקסי העלייה לרגל למכה, כבר הבינו ש"הסוס האיראני המנצח" עדיף על פני ארה"ב החלשה והמהוססת. בעקבות פרסום דו"ח המודיעין האמריקאי, ארה"ב נראית כמי שויתרה על האופציה הצבאית נגד איראן, בעוד האחרונה ממשיכה לתור אחר הגמוניה אזורית תחת המטרייה הגרעינית.
מלבד לאיראן, הפטרון השיעי של החמאס, המשבר הנוכחי נותן רוח גבית גם לתנועת האם של החמאס, ארגון "האחים המוסלמים" במצרים, הנהנה כיום מיתרון יחסי מול משטר מבארכ חסר האונים. הכוח האמיתי של חמאס, אם כן, לא משתקף רק במשבר הנוכחי, אלא נראה כבעל השפעה נרחבת אף יותר ברמה האזורית.
לסיכום, טהרן פועלת כעת בגבול עזה-סיני בדיוק כפי שפעלה במהלך השנים האחרונות בכל רחבי המזרח התיכון: בלבנון, עיראק, אפגניסטן, שטחי הרש"פ ומדינות המפרץ. יצירת משבר עבור מצרים, ובמקביל, הושטת יד למבארכ, משרתות היטב את האינטרס האיראני.
מדוע "אלג'זירה", ערוץ בבעלות קטארית, מתווה קו סיקור כה שלילי ואגרסיבי כלפי התגובה המצרית למשבר הנוכחי? ומנגד, מה הסיבה לכך שהערוץ מגלה נדיבות רבה ומעניק זמן שידור משמעותי לח'אלד משעל, השליט והאדריכל הראשי של מבנה הכוח החמאסי ומי שקיבל את ההחלטה על פיצוץ 12 חורים גדולים בגדר המפרידה את רפיח העזתית מרפיח המצרית בסיני? על פי דיווחיהם של כתבת "הארץ", עמירה הס, וכתב ה"לונדון טיימס", ג'יימס היידר, החמאס קיבל את ההחלטה לפוצץ את מרבית הגדר, המשתרכת לאורך 12 ק"מ, כבר לפני חודשים. לפיכך, לא מדובר כאן בתגובה פתאומית לאמברגו הישראלי, אלא בהחלטה אסטרטגית של החמאס שנועדה ליצור משבר מיידי עם מצרים.
מכאן עולה השאלה: מדוע נעץ החמאס את טפריו במצרים דווקא עכשיו? חמאס נשלט כיום ברובו על ידי משעל, בן בריתה של איראן היושב בדמשק, ועל ידי פעיליו בתוך רצועת עזה - אחמד ג'עברי, ראש הזרוע הצבאית של החמאס, מחמוד אלזהאר וסעיד סיאם. ידוע היטב כי מאז שלהי 2005, משעל מקבל את מרבית הוראותיו מאיראן וממלא את כיסיו ואת כיסי החמאס בכסף שהוא מקבל באדיבותו של הנשיא האיראני, מחמוד אחמדי נג'אד. כך גם במקרה שלפנינו: ברקע הסבוטאז' שביצע החמאס בגבול עזה-סיני, אשר עורר את הקהילייה הבינלאומית כולה ומאיים לערער על יציבות שלטונו של נשיא מצרים, חוסני מבארכ, ניצבים שוב האינטרסים האסטרטגיים של איראן.
אירועי 36 השעות האחרונות הם דוגמא קלאסית נוספת לאסטרטגיה של איראן נגד הממסד הערבי-סוני. מאז 2005, ניתן לתאר בצורה הטובה ביותר את האסטרטגיה האזורית של איראן כשילוב בו-זמני של חתרנות ודיפלומטיה. כך, למשל, לפני יומיים, אחמדי נג'אד טלפן למבארכ בפעם הראשונה מאז המהפכה האסלאמית ב- 1979. שני המנהיגים דנו במצור שהטילה ישראל על עזה וב"משבר" ההומניטארי שם. בנוסף, ראש תכנית הגרעין האיראנית, עלי לארג'אני, ביקר בקהיר בסוף דצמבר, לראשונה מזה 30 שנה, על מנת לחמם את היחסים בין שתי המדינות. במקביל, בטהרן ניצבת עד היום שדרה מרכזית הקרויה על שם ח'אלד אל-אסלאמבולי, מי שהתנקש בחייו של קודמו בתפקיד של מבארכ, אנואר סאדאת. מצרים, מצדה, העניקה ב- 1979 מקלט מדיני למנהיג איראן לשעבר, השאח מוחמד רזה פחלאווי, אשר הודח במסגרת אותה מהפכה שדוחפת בימים אלו את איראן של אחמדי נג'אד לעבר שליטה אזורית.
מטרתה של טהרן בהושטת יד לקהיר היא לערער על יציבותה של מצרים ובה-בעת לפלרטט עמה ולהכניסה למעגל הקרוב לאיראן. מבארכ, מבחינתו, מעוניין בפלרטוט, על אף שזה עלול להכאיב, כפי שמעידים האירועים האחרונים עם החמאס, בא כוחה של איראן.
למעשה, מבארכ מבחין בחולשתן של ישראל וארה"ב ומבין שעליו לבחור בינן לבין איראן. סעודיה, קטאר ומדינות המפרץ, אשר הזמינו במהלך השבועות האחרונים את אחמדי נג'אד לפסגת שיתוף הפעולה במפרץ ולטקסי העלייה לרגל למכה, כבר הבינו ש"הסוס האיראני המנצח" עדיף על פני ארה"ב החלשה והמהוססת. בעקבות פרסום דו"ח המודיעין האמריקאי, ארה"ב נראית כמי שויתרה על האופציה הצבאית נגד איראן, בעוד האחרונה ממשיכה לתור אחר הגמוניה אזורית תחת המטרייה הגרעינית.
מלבד לאיראן, הפטרון השיעי של החמאס, המשבר הנוכחי נותן רוח גבית גם לתנועת האם של החמאס, ארגון "האחים המוסלמים" במצרים, הנהנה כיום מיתרון יחסי מול משטר מבארכ חסר האונים. הכוח האמיתי של חמאס, אם כן, לא משתקף רק במשבר הנוכחי, אלא נראה כבעל השפעה נרחבת אף יותר ברמה האזורית.
לסיכום, טהרן פועלת כעת בגבול עזה-סיני בדיוק כפי שפעלה במהלך השנים האחרונות בכל רחבי המזרח התיכון: בלבנון, עיראק, אפגניסטן, שטחי הרש"פ ומדינות המפרץ. יצירת משבר עבור מצרים, ובמקביל, הושטת יד למבארכ, משרתות היטב את האינטרס האיראני.
מוסד מחקר עצמאי ללא כוונת רווח, הפעיל משנת 1976 ועוסק בחקר מדיניות ובנושאים מרכזיים העומדים על סדר יומם של מדינת ישראל והעם היהודי.
